המוטו שלי הוא – אני לא מפסידה תיקים. לא עשיתי עסקה עם השטן, אז איך עושים את זה? זה לא וודו, אלא עבודה שיטתית ומדויקת בהתאם לעקרונות מאוד ברורים.
השלב הראשון הוא לדבר עם הלקוח. זה אולי נשמע טריוויאלי אבל זה בכלל לא טריוויאלי. יש אנשים שנכנסים למשרד ומשתפים בשצף בכל מה שחשוב – הם המיעוט.
לגבי הרוב, המצב הרבה יותר מורכב:
- חלק מהאנשים לא מבינים מה קורה להם בחיים, לא יודעים מה הרכוש שיש להם, לא יודעים אם יש לתא המשפחתי שלהם חובות, לא יודעים כמה שווה כל דבר, לא יודעים מה קורה בחשבון הבנק שלהם. אם אני אפעל על סמך המידע החלקי שהם מסוגלים לספק – ניצחון לא יהיה פה, אלא בעיקר פאדיחות. אז מה עושים – שרלוק הולמס. לפעמים אני מגיעה לרזולוציות של ללמד אנשים להיכנס לחשבונות הבנק שלהם ולקרוא את הנתונים. לפעמים אני צריכה להוציא דוחות מהטאבו בשביל להבין על שם מי רשומה הדירה שבה הם חיים. פעם אחת ניצחתי תיק אחרי שעלה לי רעיון לבדוק נסח היסטורי ברשם המשכונות וכך גיליתי שהמנוח שילם משכנתא על דירה, שאלמנתו טענה שלא קשורה אליו – זה היה ניצחון מהיר.
- חלק מהאנשים לא מסוגלים לספר מה עבר עליהם ועל הילדים שלהם בתוך המשפחה, כי זו אמת שהם לא מגלים אפילו לעצמם. גם עם זה יש כלים להתמודד. למשל הגיעה אלי אשה שסיפרה לי שהיא חיה באלימות של 20 שנה, אבל לא הצליחה לפרט לי כלום. נתתי לה שיעורי בית, הכרחתי אותה ואת שני הבנים שלה לשבת ולכתוב את סיפור החיים שלהם. אחרי שהיא כתבה, ובמיוחד אחרי שהיא ראתה את הזוועות שהבנים שלה כתבו, האמת התחילה להתגלגל. מיד אחרי שהיא הצליחה לספר את סיפור חייה באמת, נשלחה להגיש תלונה במשטרה – ומאז אותו היום, ב- 7.1 האקס שלה בכלא – ניצחון.
- חלק מהאנשים מסוגלים לספר, אבל חושבים שאין להם הוכחות. למשל לקוחה הגיעה אלי כדי להגיש צו הגנה עבורה ועבור בתה הקטנה. היא סיפרה על אלימות בת שנים, אבל אמרה שאין לה הוכחות. בעקבות שיחה ארוכה הבנתי שיש עוד בת, בגירה שחוותה את האלימות. מצאנו מסרונים שאותה הבת שלחה בזמן אמת – בשנים שקדמו לצו ההגנה ומתעדים את האלימות – ניצחון. בתיק נוסף טענה הלקוחה שלי שבעלה לא עבד במשך 40 שנות נישואים – מבחירה. הגשנו בקשה למתן צו לביטוח לאומי לחשוף את כל מקומות העבודה של האיש במשך 40 שנה – קיבלנו דף פחות או יותר ריק. בפסק דין תקדימי פסק ביהמ"ש שהאשה הזאת לא תצטרך לחלוק עם הבעל שלה את הפנסיה שלה, וזה בניגוד לחוק שקובע חלוקה חצי חצי, אלא קבע יחס חלוקה נמוך הרהב יותר – ניצחון.
אחרי שכל המידע בידינו אנחנו מגיעים לשלב שהוא בעיני הכי חשוב – הגדרת המטרות.
קריטי להבין שאם נגדיר מטרות לא ראליות – אנחנו תמיד נפסיד. אם הלקוחה תגיד שהיא רוצה את כל הבית שרשום חצי חצי על שם שני הצדדים, ואין שום רכוש אחר שאפשר לאזן כנגד הבית, והיא תגדיר מטרה שהבית יעבור על שמה – הסיכוי לניצחון הוא אפסי. לעומת זאת אם נגדיר מטרה לפיה היא תישאר לחיות בבית עד שהילדים יגדלו ובתמורה תוותר על חלק מהמזונות – הסיכוי לניצחון הוא ממשי.
אם לקוח יגדיר מטרה לא לקחת את הילדים שלו ולא לשלם מזונות הוא יפסיד. אם אני אזרום איתו כדי שהוא יחבב אותי וישכור את שירותי, אני אעשה נזק לו, וגם לעצמי, כי הוא יבוא אלי בטענות על זה שלא הצלחתי.
המטרות צריכות להיות מותאמות לנסיבות חייה של המשפחה, לפי איסוף הנתונים שעשינו קודם לכן, ולמצב המשפטי הרלוונטי.
אחרי שהגדרנו מטרות, צריך לדייק ולנתח סיכוי – סיכון לגבי כל מטרה. משפטים זה לא חשבון. אנחנו לא יכולים לדבר במספרים מוחלטים אלא לרוב אנחנו מדברים בתווכים. עצה קטנה – תשמרו את כל התרשומת. לפעמים היא מהותית כדי לקבוע בסוף שאכן ניצחנו
אחרי שהעבודה המשותפת עם הלקוח מסתיימת – מתחילה העבודה המשפטית – בניית הדרך המשפטית המתאימה.
למשל, לקוח הגיע אלי, אחרי שנה בה הוא מנהלך הליך גישור, בו הוא עשה את כל הטעויות האפשרויות. הוא ויתר על כל מה שאפשר היה לוותר, השאיר לאשתו לשעבר את הדירה כדי שתחייה בה בחינם במשך 15 שנים, ובשלב הסופי היא דרשה ממנו גם מזונות גבוהים ולא הגיוניים. הסברתי לו שהדרך הנכונה לפעול היא דווקא לתקוף את העניין הרכושי – ולהגיש תביעה לפירוק שיתוף בדירה – ז"א להתעקש על מכירת הדירה עכשיו. רק אם היא תבין מה יש לה להפסיד, ז"א מה הוא הסכים לתת לה מטוב ליבו, נוכל לקיים שיח נכון על המזונות.
בחלק הזה נדרשת המון חשיבה מחוץ לקופסא לרבות שימוש בתחומי משפט נוספים. למשל, לקוח שהגיע אלינו אחרי שאם בנו הגישה נגדו תביעה להגדלת מזונות, וגולל בפנינו את נסיבות החיים – הגשנו בשמו תביעה נזיקית: על זה שהיא הרסה לו את האופנוע בכוונה, ועל זה שהיא מטרידה אותו מינית, לרבות בשליחת תמונות מטרידות בניגוד לרצונו. בדיון הראשון השופט גיחך על כך שהגשתי תביעה להטרדה מינית בשם גבר, אחרי ששמע את החקירה – כפה על הצד השני פשרה, תוך שהבהיר מה עלול להיות פסק הדין…
חשוב מאוד לשמור על אלמנט ההפתעה, ולתכנן נכון את האסטרטגיה של התיק. למשל בדיון בצו הגנה בו ייצגתי לפני כשנה, ייצגתי אשה. הרבה פעמים צווי הגנה משמשים לכלי כדי לקבוע מי ישאר בדירת המגורים, ומי ימצא את עצמו בחוץ, וייאלץ לריב הרבה זמן על זכותו לקבל את חלקו בדירה. במשפט הראשון שאמרתי בדיון – הסברתי שלא באתי לריב על הדירה, ואני מוכנה להעמיד אותה למכירה היום, כדי לחסוך זמן וכסף לכולם. הבעל היה המום, עורכת הדין שלו היתה המומה – ולא נותר להם אלא לצאת איתי החוצה ולסגור את כל התיק.
בתיק אחר שהתנהל בטונים מאוד גבוהים ומלחמתיים, עורך הדין של הצד השני הגיע כדי לריב וצעק המון. למרות שגם אני לא פרח, דיברתי שקט יותר מהרגיל. הייתי רגועה. אפילו מדי. התוצאות היו מיידיות, הדיינים נזפו בצד השני על התנהגותו, ויצאו מגדרם על מנת לעזור לי וללקוח שלי. אם הייתי עומדת וצועקת – הדיינים היו מתעייפים וזורקים את שנינו.
חשוב מאוד לא לפחד. משברים הם מפחידים, במיוחד כשמדובר במשברים בתוך המשפחה, כאשר ברוב המשפחות יש פערים משמעותיים בין הצדדים. אם ניתן לפחד לנהל אותנו, הסיכוי שנטעה מרקיע, והסיכוי שננצח מתרסק.
אז איך מגיבים לאיומים – בעיקר מתעלמים.
אם הצד השני יזכה לפידבק על האיום שלו, הוא ימשיך בזה. לעומת זאת – אם לא נשחק במשחק – זה לא יעבוד לו.
כשמגדירים נכון את המטרות, כשאוספים את החומר – אין ממה לפחד, וגם, כמו בחיים, גם בעולם המשפט – האמת חזקה מהכל.
לעבוד עם הלב
אני לא חושבת שאפשר להצליח במשהו בלי לאהוב אותו באמת.
אני חושבת שגורם מכריע בניהול תיקים בתחום מורכב כמו דיני משפחה – זה לראות את האדם שניצב מולך, עם המורכבות שלו. עם היתרונות והחסרונות – להושיט יד, ולחשוף גם את עצמך תוך כדי.
גם הלקוחות הקשוחים ביותר מתחילים לפורר את המגננות אחרי שאני משתפת אותם בחיי, בסיפור הגירושים שלי, בסיפורי ההצלחות של הלקוחות שלי – כמובן באופן אנונימי.
וכך כשיש אמון – הדרך לניצחון מתקצרת.
